טל טנא צ'צ'קס. מעצבת ואמנית רדימייד.
חוצפנית, גרוטסקית, מניפולטיבית, הרפתקנית, אוונגרדית, צבעונית, נועזת ומאושרת.
מאמינה בשמחה, בחופש, בילדות.
אוהבת חיוכים גדולים והפתעות קטנות, קופצת לשלוליות וצורחת מאושר כשנרטבת.
אני מעצבת פריטי קונספט, אביזרים שובבים ופרועים. באזז ארט.
בועטת אמנות מחלקי צעצועים וגרוטאות ישנות – מפרקת ומרכיבה מחדש דמויות שנעות בין התמימות לטירוף.

קצת היסטוריה
בוגרת המחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל. ירושלים, ישראל.
במהלך לימודיי בבצלאל קיבלתי מילגת הצטיינות ל-School Of Visual Arts בניו-יורק, שם למדתי סמסטר והתמחתי בעיצוב אובייקטים בתלת-מימד.
עשיתי שנה נוספת בקורס לעיצוב צעצועים במחלקה לעיצוב מוצר.
לימדתי במחלקה לתקשורת חזותית ובמחלקה לעיצוב מוצר בבצלאל והעברתי סדנאות "משחטה" לפרוק והרכבת צעצועים מחדש.
בשנים האחרונות עבדתי כעורכת גרפית בכירה וכאחראית פיתוח מוצרי הפרינט ב"מעריב" ו-"בידיעות אחרונות".
ניהלתי סטודיו לעיצוב מוצר תחת המותג "טאטוש" בו עוצבו פריטי ריהוט ייחודיים מטקסטילים ופורמייקות מודפסות, מוצרים לילדים ופיתוח מוצרי תינוקות.
עבודותיי הוצגו במוזיאון ישראל, מוזיאון תל-אביב.
נשואה באושר, אמא לארבעה ילדים וכלב.

מתוך הערכים שלי – השמחה, השובבות, החדשנות וההרפתקנות הגדרתי מחדש את פלטפורמת השיווק העכשווית - באזז ארט!

מה זה באזז?
משהו שבא בהפתעה, מעורר עניין קיצוני, התרגשות, נועז, סקסי, הדבר הכי חם בסביבה, לרוץ לספר לחבר'ה, היסטריה, וואוו!!!

מה זה ארט?
אמנות, ביטוי אישי ורגשי, דעה, יוקרה, תחכום, אליטיזם, מוזיאון, פסל, אספנות, Limited edition
One of a kind

אז מה זה באזז ארט?
פיסול סביבתי נועז ופרוע, שמקדם ערכים של מותג או רעיון.
באזז ארט הוא שיווק במסווה של אמנות, כלומר: גיוס כל תכונות השיווק: יצירת רעש, נועזות, מניפולציה, עניין, חשיפה, אטרקטיביות, נחשקות, משיכה וגיוס קהלים באמצעים לא קונבנציונלים.
ואמנות: יצירת עולם ויזואלי של רגש וביטוי אישי, של הרפתקנות לא פורמלית, לא מנומסת, חוצפנית ויצרית.
הבאזז ארט הוא להטוטנות!
לא צפוי. פרוע ובועט. הוא תוקף אותך במקום וברגע הכי לא צפוי, נוגס, מדגדג בבטן ובועט.
הוא הופך את הקרביים מהתרגשות ומיד הופך לדבר הכי חם ברחוב! לשיחת היום!
הוא נראה שליפה אבל הוא מדע מדוייק.

למה צריך באזז ארט?
כי מותגים משקיעים מאמצים וכספים רבים בנסיון לייצר למותג שלהם נראות ונחשקות שתהפוך לשיחת היום. כי משרדי פרסום, מדיה וקד"מ מבקשים להתחדש ולהמציא את ה'דבר הבא' כדי להגיע אל הלקוחות, לרגש, להפתיע אותם.
לבאזז ארט יש את כל התכונות להיות כזה:
1. הוא גדול מהחיים, בלתי צפוי, שובב ופרוע.
2. הוא מזמין להתקרב, ללטף, להתרגש.
3. חושף ומחזק מותגים באמצעים לא קונבנציונליים.
באזז ארט יוצר את הדחף לרוץ לספר לחבר'ה!

התוצאה: נראות, נחשקות, שיווק!
באזז!!!
למעשה, זה לדבר עם הלקוחות פנים מול פנים. לחיות ביניהם, לגעת בהם, לרגש, לשמח, להצחיק. להאיר להם את הסביבה האפרורית.
לייצר ללקוח מציאות חדשה. יום חדש! רחוב חדש!

מי הלקוחות הפוטנציאלים?
חברות נועזות, הרפתקניות, כאלה שמחפשות
נראות אלטרנטיבית וקצת בדיחות דעת.
כאלה שרוצות להתבדל, לבלוט ולהשפיע על דעת הקהל.
מותגים בעלי אוריאנטציית חופש, שמחה, אושר, חוויה, אהבה, שובבות, ילדים, בית, משפחה.
שמוכנים לצאת מהמשבצת ולחשוב מחוץ לקופסה.
חברות שוחרות עיצוב ואמנות.
מותגים עם תקציב, פתיחות, חלוציות וממציאנות.

באזז ארט ופיסול סביבתי פרוע בעולם:
כמה דוגמאות לכאלה שהעזו והפתיעו.

אטב כביסה ענק, עין, השחקן והנתקעת בתא

טויטאיזם (Toytaism) הוא זרם חדש בעיצוב ואמנות.
הוא מושתת על ערכי הדאדא של תחילת המאה הקודמת בשילוב השפעות של הפופ ארט האמריקאי, המוחה על תיעוש וצרכנות יתר.
הדאדא הטביעו את המושג 'רדימייד' (השימוש בחפצים קיימים ללא צורך ביצירת חדש), הראשוניות והקונטקסט החדש שנוצר ממניפולציה של היוצר.
הפופ ארט מיקם את התיעוש הצרכני בחזית, שילב חומרים לא אמנותיים והפך את האמנות להמונית.

הטויטאיסטים משתמשים בצעצועי ילדות יומיומיים, טריוויאליים, תעשייתיים, נטולי ייחודיות וזהות עצמאית והופכים אותם בשינוי קונטקסט לבעלי אמירה, לטריקיים בעוקצניות ובביקורתיות.
בתנועה החדשה – יוצרים מחוייכים לצד אנרכיסטים, אסתטיקנים, ונדליסטים וכאלה שאינם חסים על תמימות הצעצועים, שוחטים אותם, מבתרים אותם ויוצרים מוטציות אנושיות מבריקות.

Toy-ta-ism
Toy – צעצוע.
ta – הוא קיצור של  Take apart – לפרק, לקחת חלק, להתערבב עם האובייקט.
ism – היא הסיומת הקלאסית של תנועת אמנות.
מכיוון שאיני משתייכת לזרם אמנות או עיצוב קונקרטי – אז המצאתי אחד.

טויטאיזם משקף את הערכים והעשייה העיצובית שלי בשנים האחרונות:
בלי גבול, כמו ילדה, אני נוברת ומתרגשת מערימת צעצועים שמזדמנת לי.
שופכת הכל על הרצפה. ממששת, מרגישה, מריחה, מדמיינת, נסחפת וחולמת.
כי זה עיצוב. עם ערכים סביבתיים של ירוק!! אדום, ורוד, כחול, צהוב סגול וכתום. שכל רגע מקבל גוון אחר וצורה שונה, ובעיקר כי הצעצועים הם פרופיל של חוויות וסיוטי הילדות: שהדובי בחושך הופך למפלצת מול החלום שכל הצעצועים בעולם יהיו שלי.
מזה ניזונה האמנות וזו אבולוציית העיצוב שלי.

בחיפושים ברשת מצאתי שאני לא לבד. יש עוד כמוני:
/ Hideki Kuwaji / margaux Lange / Denise J. Reytan / Robert Bradford /  Fernando & Humberto Campana

כתבתי על המעצב ההולנדי פלורנטיין הופמן, על המשחק שלו בצעצועים, איך זה הופך לעיצוב סביבתי והקשר לעשייה הקונספטואלית שלי ולבאזז ארט. הכתבה פורסמה באתר הלייף סטייל והעיצוב xnet בנובמבר 2011

ענף עץ מוטל ברחוב. היתה לו צורה של מתניים ורגליים, של גוף. אז אספתי (בכלל תכננתי לתת אותו לחברה). יצא לי באטמן עם קרן על הראש.
רדי מייד. טויטאיזם.

מצאתי פסנתר מפורק.
ערימה של עץ, פטישים וקלידים. כל פרט בתוכו – פיס אוף ארט.
אספתי הכל אל הסטודיו.
הקלידים הסתדרו מעצמם – שחורים ולבנים לקומפוזיציה קיצבית ופראית.

המפגש עם טל טנא-צ'צ'קס עם המעצב ההולנדי פלורנטיניאן הופמן התחיל מחלום על ברווז ענק מגומי צהוב, המשיך בשיחה על קוף ברזילאי שעשוי מעשרת אלפים כפכפי גומי ויסתיים, אינשאללה במשט שלום בין תל אביב לעזה.

לפני כמה לילות הבריקה לי מחשבה על ברווז אמבטיה מגומי צהוב, צף על המים מול חופי ישראל. ראיתי בדמיוני את הדבר הנפלא הזה, תמים, נטול קרבות ומלחמות, חופשי ומאושר, צף על המים וידעתי שהוא יהיה הפרוייקט הראשון שאבצע בדרך להיות buzz artist.
ניגשתי למחשב לראות אם מישהו עשה את זה קודם..

ביצת הפתעה
תכירו, פלורנטיין הופמן. הולנדי בן 34. 1.90 מטר של הומור מוטרף ופני פיטר פן לנצח.
חיוך ענק של אושר וברווז. הוא עיצב אותו ב-2004. שופע הומור ומתיקות, שוחר שלום ומעורר געגוע לגאונות שבפשטות.
כבר ראיתי אמני רחוב, אבל כזה – בחיי! דבר כזה לא היה. הוא תוקף אותך מהבפנים של הבטן, מהמיץ, מדגדג ובועט. הופך את הקרביים מהתרגשות.
זה התעתוע הזה שנוצר במפגש עם העבודה שלו, שנהר עצום הופך לאמבטיה והפלא הזה, שכל הפרופורציות של הסביבה משתנות והעולם נהייה קטן. וזה כבר לא אתה ששולט בצעצוע אלא הוא בך. חוקי המשחק משתנים. מישהו הגדיר לנו עולם חדש.
הופמן מעתיק את המציאות, עושה מניפולציה, בוחר את המקום הכי לא צפוי ויוצר הקשר חדש ומהפכני. הוא הופך את הפינה המשועממת להפתעת היום!
לזה אני קוראת 'באזז ארט' – מינוף ערכי המקום או המותג ותיעול שלהם לעשייה שיווקית במסווה של אמנות. והופמן באזזר רציני!
את הקוף השמן שהוצג בסן פאולו בברזיל עיצב מ- 10,000 כפכפי אצבע צבעוניות. הוא זרוק על הגב, על דשא וספסל. הצבעוניות של העבודה משנה את הטמפרטורה – הפארק הירוק צונן יותר.
והכפכפים – הם נוף הרגליים של ברזיל.
את הארנב הצהוב 'זרק' לככר בשוודיה לפני ארבעה חודשים, וזה צנח על הגב ונעצר כשהטוסיק המתוק שלו מונח בחוצפה על המונומנט המקומי עם הפנים לכנסיה.
הארנב עשוי מרעפי עץ צהובים (חומר מקומי מובהק). לכאורה סתמי, לכל אחד היה או יש ארנב כזה. הופמן מצטט אותו במדוייק, את הפרופורציות, הכפלים וזכרון חדר הילדות של כל אחד מאיתנו, ולכן זה הופך לעניין אישי, רגשי. שייך לכולם. שלושה חודשים היה בכיכר ופורק.
כמו צעצוע. נשבר ונעלם.
אני מוקסמת מהעוצמה, מהגרוטסקיות. כמוהו, חיה בין ערימות צעצועים יוצרת וחולמת. רוצה לשתף אותו – לספר לו איך הצליח לרגש ולטלטל אותי.
אז שלחתי לו מייל: אני טל טנא-צ'צ'קס, מעצבת רדימייד. חוצפנית והרפתקנית.
סיפרתי לו איך אני וברווז צהוב, סיגריה וחיוך של אחרי.. ושלחתי.
הגיע ממנו מייל – הזמנה לפתיחת תערוכת "ביג דושי טיילס" בברלין. ארזתי ונסעתי.

איסט ברלין.
נכנסתי לגלריה. סביבי שרועים דובי פרווה ענקיים, רובצים בחלל, מוטחים על הקירות, על הרצפה. ארנב צהוב, היפופותם סגול וקוף שרק חולמת להכנס לבית שחי שלו ולחיות שם.
אני מחפשת את החיוך הילדי שלו ומוצאת אותו בקצה הגלריה – שיער זהוב, מתולתל, עסיסי, ויפה תואר. קופידון.
ניגשת. מציגה את עצמי: איטס מי, טלי פרום איזראל ורגע אח"כ הוא כבר כורע ברך ומראה לי בדיוק את הרגע והזוית של נקודת המבט שהשפיעה על המימד העיצובי שלו. ואני מוקסמת. הטיטאן הענק הזה על הרצפה – ילד!!.

אני חלמתי על הברווז הצהוב. איך אתה הברקת עם הרעיון?
"זה התחיל מפרסומת בטלויזיה של חברת יוגורטים שמבטיחה פרס. בסוף הפרסומת היה מישהו שהחזיק ברווז צהוב ביד, לחץ עליו ועשה וואק וואק". למחרת בבוקר התקשר לחברה והציע להם את הקונספט. הם סירבו לפרוייקט, אבל מי שהרימו את הכפפה הם אוצרי הביאנלה בצרפת ב-2004.
איך הרגשת בפעם הראשונה שנופח הברווז?
הוא ענק! הוא מספר והעיניים נפערות. ענק שזה מפחיד לעמוד לידו.

מה, אפשר למות ממנו?
הוא עונה שכן וזה מצחיק אותי – למות מברווז גומי צהוב..
אבל זה 26 מטר גובה!! "מקרוב הוא ממש מפחיד. רק כשמתרחקים אפשר להנות מהמתיקות שלו". כשמנפחים אותו צריך לעמוד בתוך הגוף שלו וזה ממש מסוכן. כדי למנוע אסון בנינו כלוב ברזל למקרה של קריסת המעטפת. בתוכו האור מציף את החלל בגוון צהוב וזה קסום כמו לחיות בתוך השמש.. והוא זורח מאושר כשהוא מספר את זה.
אני מציעה לו שנביא את הברווז לישראל, נשיט אותו במי הים התיכון על קו תל אביב-עזה. הוא נדלק. הוא טיפוס א-פוליטי. זה מתאים לו לאג'נדה. יחד מדמיינים איך הוא צף לו על המים.
אתה בעצם משחק בצעצועים.
"אני מת על צעצועים מייד אין צ'יינה. הרוס מהצבעוניות, מהתעשיתיות שלהם. כל העבודות שלי נגזרות מזה. לכולן החוויה של צעצוע פלסטיק. הכל צ'יינה. זה זול וכולם זהים".
אבל עדיין – אתה כל כך שונה.
כי אני משנה אותם. שם אותם במרחב הציבורי, משנה את הגודל, החומר, את ההקשר. הקוקטייל הזה עובד נפלא.

שמעת פעם על טויטאיזם?
נשמע מוכר הוא עונה.
אני מספרת לו שגם אני חיה בין צעצועים, כמוהו, שבויה של הגלמור הסיני. מספרת לו שאני לא יודעת להיות חלק ממשהו. אינדיבידואליסטית. אז המצאתי תנועה חדשה באמנות – טויטאיזם* (בוקסה על הטויטאיזם).
זה מבריק!, הוא אומר לי. אני מפרקת לו את המושג והוא נותן לי דוגמאות לעשייה טויטאיסטית. הוא אפילו משתמש במונח ומספר לי על פרוייקט שהוא רוצה לעשות אצלו בסטודיו. הטויטאיזם מגדיר לו את העשייה.
אתה צעיר אני אומרת, ובכל זאת – מה אתה רוצה להיות כשתהייה גדול?
הוא צוחק וזה מקסים, כי באמת יש לו חיוך של ילד קטן עם זיפים. חושב קצת ועונה שרוצה להשאר ילד לנצח.

מה זה טויטאיזם?
טויטאיזם (Toytaism) הוא זרם חדש בעיצוב ואמנות.
הוא מושתת על ערכי הדאדא בשילוב השפעות של הפופ ארט, המוחה על תיעוש וצרכנות יתר.
הדאדא הטביעו את המושג 'רדימייד' (השימוש בחפצים קיימים ללא צורך ביצירת חדש), הראשוניות והקונטקסט החדש שנוצר ממניפולציה של היוצר.
הפופ ארט מיקם את התיעוש הצרכני בחזית, שילב חומרים לא אמנותיים והפך את האמנות להמונית.
הטויטאיסטים משתמשים בצעצועי ילדות תעשייתיים והופכים אותם בשינוי קונטקסט לבעלי אמירה, לטריקיים בעוקצניות ובביקורתיות.
טויטאיזם משקף את הערכים והעשייה העיצובית שלי:
כמו ילדה נוברת ומתרגשת מערימת צעצועים, שופכת על הרצפה, ממששת, מדמיינת וחולמת.
כי זה עיצוב. עם ערכים סביבתיים של ירוק!! אדום, ורוד, כחול, וכתום. ובעיקר כי הצעצועים הם פרופיל של חוויות וסיוטי הילדות: שהדובי בחושך הופך למפלצת מול החלום שכל הצעצועים בעולם יהיו שלי.

פורסם בידיעות אחרונות, 24 שעות. 6.11.11

אז:
חושך. הזרקור מאיר את הזירה, תרועת החצוצרה והוילון נפתח..
עשרות ליצנים ולהטוטנים נשפכים למרכז: מאלפים, פילים, סוסים, נמרים, אקרובטים למעלה, לוליינים למטה, פירמידת הפחד, טבעת האש, כדור המוות..
אני בת עשר, שואגת.. צורחת מהתרגשות… אני בקרקס!!

ועכשיו:
אני עומדת חזקה פשוקת רגליים, פותחת את הפרגוד למופע, וכל הפנטזיות, כשיירת סוסים נכנסים לזירה.
והזירה זו אני, נמצאת בכל הדמויות ובכל הסצינות: תמימה, מבוהלת, מוקסמת רועמת מצחיקה מהססת.
אני בכל. מעורבבת כולי בעבודה. דרמטית וולגרית הרפתקנית ונועזת.

הסצינה:
בקרקס שלוש זירות. ובכל זירה מתקיימות סצינות שונות של אקרובטים, לולייניות, כרוז ומאלפים, אריות, סוסים, דב וליצנים.
הדמויות והזירות עוצבו מחלקי בובות, צעצועים ישנים, קופסאות פח, חוטי ברזל וגרוטאות.
בטכניקה מעורבת של ריתוך, ליפוף, הדבקה, תפירה, סאונד ותאורה הפכו למופע אינטימי קסום ומאירות כזרקור על רגעים קטנים בקרקס.

ההשראה:
אני אוספת ג'אנק ובובות מאז שזוכרת את עצמי. פולשת לבתים נטושים ומחטטת בערימות אשפה.
גדלתי בשכונה צמודה לגן החיות העירוני בפתח תקווה, שהיו בו אריות, פילים, קרנפים, דובים, זברות, ג'ירפות… ג'ונגל מעבר לגבעה.
במתחם גן החיות היה מוזיאון זאולוגי עם פוחלצי חיות. פריק שואו של הטבע: צ'יטה מנוקדת בהיכון לזינוק עם אבק על הפרווה. דב קוטב עצום חשוף שיניים מאיים עם קורי עכביש בפה.. חי מת. הזוי ומופרע.
ממול היה מוזיאון גוף האדם, ששם בין המודל הקלאסי של שלד האדם לתצוגת האבולוציה של דארווין היו צנצנות פורמלין עם עוברים אמיתיים מתועדים מתפתחים בחודשי ההריון, עיניים שנעקרו מארובותיהן צפות במיכלי זכוכית, ריאות, לב ועוד כל מיני.
הקרקס הוא פרופיל של חוויות וסיוטי הילדות. מזה ניזונה האמנות וזו אבולוציית העיצוב שלי.

הקרקס הוצג בתערוכת "צעצוע" בנמל תל אביב, 2011

לשימשי, האיש שלי, יש עניין עם ניקוי אוזניים. תמיד עם מקלון ממרק ומנקה את הכניסות הקטנות.
לא דונג ולא צהוב, רק המוני נצנצים זהובים מבריקים…

אני מאוד אוהבת קאווה. הפקק הנחלץ והשריקה שמלווה את השיגור מרגשים אותי בכל פעם מחדש. כמו זיקוקים.
באחת הפעמים נפל חבק הברזל שנועל את השעם לבקבוק. נפל ושוטח לרצפה בדריסת רגל.
ואז ראיתי שזה כבר לא הסוגר אלא סילואטה של מכונית.
מיד הוספתי ארבעה גלגלים מפקקים וסיכות שאילתרתי בסביבה.
גזרתי והוספתי ראשים ובובת לגו.
אחר כך הברזל הפך גם לסל של כדור פורח…